<h1>פירוש התפילות לר"י ב"ר יקר</h1>
<h2>דף נג:</h2>
ועושה ג' פסיעות דאמרינן ביומא ולאחר תפלה פוסע ג' פסיעות בכריעה. ואח"כ נותן שלום לשמאלו שהוא ימין הקב"ה ואח"כ נותן שלום לימינו שהוא שמאל של הקב"ה. וח"ו אינו נותן שלום להקב"ה ולא מחזיר. שהנותן שלום לרבו גורם לשכינה שתסתלק מישראל [ברכות כ"ז ע"ב]. וגם משה אמר להקב"ה, כלום יש עבד שנותן שלום לרבו [שבת פ"ט ע"א]. ועוד שאין בגמרא ואחר כך נותן לו שלום, אלא לאחר נותן שלום. והכי פי' כי כשהתלמיד או העבד נפטר מרבו נותן לו רבו שלום ואומר לו לך לשלום. ולכך מיד שאמר הוא ברחמיו יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל ועשינו ג' פסיעות, אנו רומזין שהקב"ה יאמר בשמאלי לך לשלום ואח"כ לימינו. ע"ש יפול מצדך אלף ורבבה מימינך. ולפי שהתפילין בשמאל יותר צריך שמירה לימין האדם משמאלו, דכתוב מימיני בל אמוט. ומה דכתוב יפול מצדך ר"ל ישכון מצד שמאלך אלף מלאכים לשמרך ורבבה ישמרוך מימינך, כמו על פני כל אחיו נפל דאמר' בתנחומא [ויצא ג'] מהו יפול מצדך אלף משלימין עליו, כדכתוב וממנשה נפלו על יהודה. אמר ר' יצחק למה מן הימין רבבה ומן השמאל אלף, לפי שהשמאל אינה צריכה מלאכים הרבה מפני שהשמאל של הקב"ה כתוב בתפילין. וכן במדרש תלים יפול מצדך אלף לשמרך, ורבבה לימינך לפי שהימין שולטת בכל המצות והשמאל אינה שולטת אלא במצוה אחת והיא התפילין. וזהו פירוש אחד. משמע שהשמאל אינה זוכה לשמירה מרובה, כמו הימין. ובבמדבר רבה [פי"ב] אמר יפול לשון נפילה ממש דאמר תמן לא אמר' יתמסרון לך אלא יפול. אם באים אלף מזיקין הם נופלין לפני יד השולטת על אלף מצות. ואם רבוא הם המזיקים הם נופלים לפני היד השלטת במצות הרבה. ולא ידעינן איך קורא למצות תפילין אלף מצות. אלא ר"ל מצות השמאל הם במספר ושל ימין בלא מספר. וקודם שעשינו שלום עושין ג' פסיעות ולא יותר. ע"ש דאמ' בתנחומא [שופטים ט'] והיה בכל הארץ נאם ה' פי שנים יכרתו ויגועו, אלו האומרים שני רשויות הן רשעים. והשלישית יותר בה, שאין מתיצבין בעולם אלא בגאולה שלישית. ראשונה גאולת מצרים. שניה גאולת עזרא. שלישית גאולה שאין לה הפסק. וכל זמן שאנו עושין ג' פסיעות לא יכולנו ליתן השלום, שאין דרך לדבר לרבו דרך הילוכו כי אם בשעה שעומד. ומן הדין היה לומר שלום שלום לפני ג' פסיעות כדרך העבד לרבו שנוטל רשות כשהוא לפניו ואח"כ הולך לו. אבל ודאי אם היה יכול לתת שלום להקב"ה היה עושה. אבל כיון שאינו נותן לו שלום אלא אומר תן לי שמירתך ותאמר לי לך לשלום, אינו צריך לזה כל זמן שהוא לפני רבו. אבל אחר שנפטר ממנו הוא מתפחד ואומר לו מרחוק מעתה אני צריך שתצוה מלאכיך לשמרני אחר שנפטרתי ממך. וראיה גדולה לדבר השלום הזה לבקש שלום דשמירה הוא. ולא לתת שלום להקב"ה שהרי אביי ושאר האמוראים היו אומרים תחלה שיתן שלום לימינו תחלה ואחר לשמאלו (כמה) [כמו] היו טועין, וכי לא היו יודעין שדרך ארץ הוא לתת שלום לימין תחלה. דאותו ימין שנותן לו שלום, אבל ודאי היו סבורין כיון שאני מבקש שמירה יש לי ליתן תחלה כבוד לימיני יותר משמאלי, ואמר לו רבה אע"פ [כן] יש לו לבקש תחלה שמירה לימינו של הקב"ה מטעם סברא ומטעם הפסוק שמביא שם יפול מצדך אלף ורבבה מימינך. והוא דרך משל כמו שאמרו רבותינו ובמדרש [שהש"ר א'] וכי יש שמאל וימין לפניו וכו'. ואנו רומזין בזה מאחר שיש לך הנאה ממנו מתפלתנו כדאמ' הקב"ה אין לי הנאה בעולמי אלא בשעה שהם אומרים לפני ק' ק' ק'. וכן הקב"ה נהנה מעולם זה דאמ' בבראשית רבה [ג' ט'] בונה עולמו ומחריבו בונה עולמו ומחריבו עד שבנה עולם זה ואמר דין הניין לי אינון לא הניין לי. ואמר בבראשית רבה [פ"ד י"ג] לך נא ראה את שלום אחיך ואת שלום הצאן אתמה, שמא את שלום הצאן. הדא שאדם צריך לשאול בשלום מי שיש לו הנאה ממנו ואמר ר' צריך הקב"ה שישאל בשלומנו. אותן בני אדם שסוברין שנותן שלום להקב"ה אומרים שמותר לעשות כך כי חזרת שלום הוא שמחזיר לו על מה שאמר תחלה עושה שלום במרומיו יעשה שלום עלינו, והוי כמו שהקב"ה נותן שלום למתפלל על כן המתפלל מחזיר לו שלום אחר שעשה ג' פסיעות, והחזרה מותרת אפילו לרבו, דאמ' בכל התלמוד [ב"ק ע"ג ע"ב] כדי שאלת תלמיד לרב, והיינו חזרה שאומר לו דרך כבוד שאומר שלום עליך רבי ואינו נכון.
ושלש פסיעות הם לנטילת רשות שהולך דרך אחוריו כיוצא מרבו. וחשבון שלש פסיעות כנגד שלש קדוש שאמרנו על מה שנברא כל העולם מעלה ומטה בחכמה ובתבונה ובדעת. ועוד נפרש פירוש אחר במקומו. ולכך נקבע בה השתחואה [חמשית] לפי שאומרים בסוף עושה שלום במרומיו יעשה שלום עלינו. ואימתי יהא שלום עלינו בזמן שאין בנו עקרות שכל ישראל מולידין. כדאמרי' ביבמות [כתובות נ' ע"א] וראה בנים לבניך ושלום על ישראל, אימתי יהא שלום על ישראל בזמן שיש בנים לבניך דלא אתו לאנצויי על ידי חליצה ויבום. והיה לו לומר יעשה שלום לנו כדכתיב שלום יעשה לי, אלא בא לרמוז דכתוב שלום על ישראל. וגם אומרים בצרפת יהא שלמא רבא עלנו ועל כל ישראל, אך בכל אלו הארצות אומרים לנו ולכל ישראל משום שהזכיר לשון הויא דאמר יהא שלמא וכו' וכתוב שלום יהיה לי. ואינו נראה מנהג זה, דאם כן נימא כמו כן בסוף יעשה שלום לנו. ועוד שלום יהיה לי נזכר על שם כי בשרירות לבי אלך. ומן הדין שהיה לי לקבוע השתחואה על השלום דהיינו שאלת בנים, וגם אמ' במכילתא בשורה טובה נתבשרו ישראל שהן עתידין לראות בנים ובני בנים, שנ' ויקד העם וישתחו. למה השתחוו משם שנאמר וחמשים עלו בנ"י אחד מחמשה וי"א אחד מחמשים. ויש אומ' אחד מחמש מאות. וגם חנה נפקדה בזכות השתחואה. ולא נקבעה השתחואה על תחיית המתים בברכת אתה גבור לעולם ה' מחיה מתים, לפי שתחלת הברכה וסופה היא תחיית המתים ורצה לקבוע ההשתחואה שהיא תחלת הברכה משום דבר אחר וסופה משום דבר אחר. וקבעם זוגות זוגות עד שנשארה השתחואה חמשית והיא לידת העקרות לבנים וקבעוה בסוף התפלה.
<h2>דף פז.</h2>
מצוה לבקש מחילה ביום הכפורים ולעשות שלום ולעמוד על רגליו ביום הכפורים בבית הכנסת כדאמ' בפרק דר' אליעזר [פמ"ו] אמר סמאל לפני הקב"ה יש לך אחד כמלאכי השרת יחפי רגל ביום הכפורים ואין בהם אכילה ושתיה ואין להם קפיצה, שישראל עומדין על רגליהם ועושין שלום ביניהם.
<h2>דף פז:</h2>
וודוי שאנו אומרים ערב יום הכיפורים אחר תפלת המנחה אינה סוף המנחה אלא תחלה הוא לתפלת יום הכפורים. ומן הדין היה לנו לאומרו אחר אכילה קודם מעריב, אלא נהגו העולם כך בשביל ששוהין לאכול ורוצין להתחיל מיד כשבאין לבית הכנסת. וראה כי כן הוא שהחזן אומר ודוי אחר תפלה ביום הכפורים בארבע תפלות, זהו כמו שתקנו חכמים אף בשאר ימות השנה לומר תחנונים אחר תפלתו, ואין לו מקום ליחיד לומר וידוי תוך ארבע ברכות שאומ' ביום הכפורים אין לו מקום לחדש. אך לצבור תקנו לומר סליחות וכל דבר של רבים באמצע התפלה, דאף בחול לא הורו הגאונים ליחיד שיחדש דבר תוך תפלתו שלא יטעה. ואף בתלמוד מקפיד על החדוש של יחיד.
יש אומרים ודוי בלחש. ומתחילין בכל מקום תבא לפניך תפלותינו, שהתפללנו, ואל תתעלם מתחנתנו, שאני חפץ להתחנן. ולכך אומרים תחנתנו יותר משאר לשונות, וגם אנו קורין אותה תחנה, דאמרינן בתנחומא [ואתחנן ג'] בכמה מקומות נקראת תפלה ואלו הן, תפלה תחנה צעקה זעקה שועה רננה פגיעה נפילה עמידה. ולא נתפלל משה אלא בלשון תחנונים, שנאמר ואתחנן אל ה' בעת ההיא לאמר. לפי שאמר לו משה הודיעני באי זו מדה אתה נוהג עולמך. עד שאמ' לו וחנותי את אשר אחון. ואומר ודוי. הכי אמרינן בויקרא רבה [ב' ג'] כיצד צריך אדם להתודות ערב יום הכיפורים, צריך אדם לומר מודה אני כל אשר עשיתי לפניך בדרך רע עשיתי וכל מה שעשיתי עוד לא אעשה כמוהו. יהי רצון מלפניך ה' אלהי שתמחול לי על כל עונותי וכו'.
ומצוה מערב יום הכפורים ליטול שערו וצפרניו ולשמח כאדם שזכה בדין שמהדר עצמו ומתקן. ולמחר לובשין לבנים דרך שמחה. כדאמ' בדברים רבה כי מי גוי א"ר ברכיה אין אמה עושה כיוצא בזה. אמה אחרת בעת דין ומלחמה מגדלת שער ומגדלת צפרנים לפי שאינה יודעת אם נוצחת אם לאו. אבל ישראל יש להם יום הכפורים ולובשת לבנים ומתעטפים לבנים שיודעים שהם נוצחים ולכך הם עושים סעודה גדולה ביום הכפורים. דתניא כל האוכל ושותה בתשעה בו וכו' לא מיירי אלא שלא יתענה אבל מצינו בפסיקת' שישראל אומרים ביום הכפורים אנו לובשים לבנים כחיים והולכים יחפים כמתים ואין אנו יודעים אם אנו מן המתים או מן החיים עד שיכפר להם הכל. אלקינו ואלקי אבותינו מחול לעונותינו. מחילה לשון חכמים הוא. וא' בספרי [האזינו שי"ט] ותשכח אל מחולליך, האל המוחל לך על כל עונותיך. ועוד דריש בפרקי דר' אליעזר [פי"ח] כל שומר שבת מחללו מוחל לו על כל פשעיו. ועוד דריש [תנחומא תרומה י'] בגימטריא של מזבח מחילה זכות ברכה חיים. וכן עצי שטים שלום טובה ישועה מחילה. וכן בתנחו' [במדבר י"א] או' אומות העולם לישראל שובי שובי השולמית, הדבק עמנו, וישראל או' מה תחזו בשולמית, שמא כמחולת המחנים, שאנו חוטאים והוא מוחל לנו. מחה, ע"ש ומחיתי כעב פשעיך. והעבר, ע"ש עובר על פשע. מנגד עיניך ע"ש אם יסתרו מנגד עיני. כי אתה סולחן לישראל, ע"ש כי אתה יי' טוב וסלח. ומוחלן לשבטי ישורון [לקח לשון שבטי לרמז העליה לרגל לירושלם להתכפר ולהתפלל, ע"ש ששם עלו שבטים שבטי יה עדות לישראל להודות לשם יי', ר"ל שמן השבטים יש לנו ללמוד שיש לנו לבקש מחילה להודות לשם יי', להתכפר בגלותינו, ועדות גדולה הוא ענין עשרת השבטים שהיו מניחין ביתם ובאין מרחוק לירושלם להתכפר בקרבנותיהם. כל שכן אנחנו שאין אנו זזין ממקומנו שיש לנו להודות לשם יי' ולבקש מחילה וסליחה. ולקח לשון ישורון לרמז שאין אחר מוחל מחילה גמורה כאל ישורון, ע"ש אין כאל ישורון. על כן בא המתפלל לפרש יותר ואמ' ומבלעדיך אין לנו מלך מוחל וסולח וזהו אין כאל ישורון. ושניהם נכתבו יחד, ויהי בישורון מלך וגו' יחד שבטי ישראל. בא"י מלך מוחל וסולח לעונותינו ולעונות עמך ישראל ומעביר אשמתינו בכל שנה ושנה וכו'. לשון זה כתוב בפסיק' [רבתי מ"ו ב'] ביום הכפורים בא השטן ומקטרג והב"ה נוטל קנה של מאזנים ומעיין העונות כנגד הזכיות והם נשקלים אלו כנגד אלו, נמצאו מעויינות והשטן הולך לבקש עונות ליתן בכף ולהכריע, ועד שהשטן מבקש עונות והקב"ה נוטל מן העונות שבכף ומטמינם תחת פרפירא שלו והשטן בא ואינו מוצא שם עון, שנא' יבוקש עון בית ישראל ואיננו, ועל זה אמ' דוד אשרי נשוי פשע כסוי חטאה, והוא מנשי חובנן קדמו שהוא סולח עונותינו בכל שנה ושנה. וזהו שאנו אומ' ומעביר אשמתינו בכל שנה ושנה, ואין או' אשמותינו, לפי שאינו מעביר כי אם אשמה אחת כדא' ר' יוסי בר' חנינא [ירושלמי פאה פ"א ה"א] נושא עונות אין כתיב כאן אלא נושא עון שחוטף אחד מן העבירות והזכיות מכריעין.
ודוי. כבר פירשנו למעלה ודוי קטן שמפרש במדרש תלים, אבל אנו מאריכין ואו' אלקינו ואלקי אבותינו, מזכיר זכות אבות ע"ש אלקי אברהם יצחק ויעקב. תבא לפניך תפלתינו ואל תתעלם מתחנתינו שאנו עזי פנים. ע"ש העז איש רשע בפניו. וקשה עורף, ע"ש כי עם קשה עורף הוא. יש מפרשים שאנו עזי פנים, ר"ל אל תתעלם מתחנתינו אע"פ שאנו עזי פנים וקשי עורף, כדא' במדרש תלים ליי' אלקינו הרחמים והסליחות כי מרדנו בו, היה לו לומ' כי שמרנו את תורתו אלא ר"ל אע"פ שמרדנו בו, וכן פירשנו בשמנה עשרה שאומ' סלח לנו אבינו כי חטאנו. ויש מפרשים שאנו עזי פנים וקשי עורף ולכך אנו חזקים באמונתך, שלא להניחה בעבור צרות הגלות, על כן אל תתעלם מתחי', כי שבח הוא לישראל להיותם עזים וקשי עורף כי על כן יש להם כח לסבול ייסורין גדולים כשאומות העולם גוזרין שמד עליהם, ואינם מניחים אלקים חיים בכך, כדאמ' בשמות רבה [מ"ב ט'] שלשה חצופים הם כלב בחיות תרנגול בעופות וישראל באומות, א"ר אמי את סבור שהיא לגנאי ואינו אלא שבחן, א"ר יהודאי עד עכשיו קורין לישראל שבחוצה לארץ האומה של קשי עורף, פי' כך אומרי' לישראל שבחוצה לארץ האומה של קשי עורף, פי' כך אומרי' לישראל בכל יום אתם סובלים ייסורין גדולים, וכמה דורות אתם מצפים משי(ת)חכם שיבא ואינכם מתחרטים כמה, נכר שאתם מזרעם של קשי עורף כי גם אתם קשה עורף כמותם. ויש או' שאין אנו עזי פנים וקשי עורף ואיך נאמר צדיקים אנחנו ולא חטאנו. ע"ש ועתה מה נאמר לפניך אחרי זאת כי עזבנו תורתך. ולגירסא ראשונה שאו' שאנו עזי פנים וכו' ר"ל ואיך נאמר צדיקים אנחנו וכו' כלומ' נוכל לומ' שאנו קיימים באמונתם מחמות עזות פנינו שלא לעבוד לאל אחר, אבל מכל מקום איך נוכל לומר שאנחנו צדיקים, כלומ' מקיימי מצותיך, והלא אנחנו עושים כל היום עבירות, אבל אנחנו חטאנו, ודאי הוא כי חטאנו. [אע"פ שחבר הוידוי מן האלפא ביתא אומ' תחלה חטאנו קודם לשאר וידויים, כדאמרי' בתנחומ' [חוקת י"ט] ויבא העם אל משה ויאמרו חטאנו, כיון שאמרו חטאנו מיד נתרצה להם. ואמ' במקום אחר [שם בלק י'] שכל מי שחטא ואמר חטאתי אין רשות למלאך ליגע בו. יש מפרשים אבל כמשמעו, אלא חטאנו. ויש מפרשים כמו אבל אשמים אנחנו, פי' באמת חטאנו. אנחנו ואבותינו, ע"ש ומתודה על חטאת בני ישראל אשר חטאנו לך ואני ובית אבי חטאנו, ע"ש והתודו על חטאתיהם ועונות אבותיהם, ועוד כתו' כי ליי' חטאנו אנחנו ואבותינו.
רוב העולם או' דרך האלפא ביתא על שחורבן ביתינו נכתב באלפא ביתא, לפי שחטאנו בבנין כ"ב אותיות והבית נחרב בעונותינו, וסגנון הוא כמו שאו' התלמוד [סנהדרין ק"ח ע"א]. חטאו ברבה, פי' ברבה רעת האדם ולקו ברבה, פירו' במבול, דכתי' תהום רבה, והרבה יש כיוצא בהם. וכלם על שם הפסוקים. חטאנו, כת' ואני ובית אבי חטאנו. אשמנו, ואשמותינו גדלה עד לשמים. בגדנו, כי בגדנו בך, וכתו' מבוגדה יהודה. גזלנו, גזול גזל אח. דברנו דופי, כי דברנו ביי' ובך העוינו והרשענו, שניהם יחד בעזרא. זדנו, גם מזדים חשוך עבדך חמסנו, כי ראיתי חמס וריב בעיר, וכן חמסו תורתי טפלנו שקר, טפלו עלי שקר זדים, וכן הטחים טפל. יעצנו רע, אך משאתו יעצו להדיח. כזבנו, סופיה דקרא ירצו כזב בפי יברכו. לצנו, אל תתלוצצו פן יחזקו מוסריכם. שולח אני אותך אל בני ישראל המורדים אשר מרדו בי. נאצנו, וכל מנאצי לא יראוה. סררנו, דור סורר ומורה. עוינו, עוינו והרשענו, פשענו, אשר חטאו לי ואשר פשעו בי. צררנו, לא מצאתיו כן גבי ישראל, אך לשון כפל אך, והאבדת כל צוררי נפשי כי אני עבדך, ומדבר נמי על רשעי ישראל שהיו מתגרים בו. קשינו עורף, קשה עורף הוא דכתי' ויקשו ערפם. רשענו, כי לא אל חפץ רשע אתה. שחתנו, לך רד כי שחת עמך. תעינו אנשי תועי לבב הוא. תעבנו, הם המתעבים משפט. תעתענו, ויהיו מלעיבים במלאכי אלקים ובוזים דבריו ומתעתעים בנביאיו. סרנו ממצותיך וממשפטיך הטובים, ע"ש ולא שמעו במצותיך ובמשפטיך חטאו בם אשר יעשה האדם וחיה בהם. זהו לשון טובים, ולא שוה לנו, כלומ' לא עלתה בידינו והצלחה באותו מרד, ע"ש חטאתי וישר העויתי ולא שוה לי, והיינו דכתו' אחר שאמר וחיה בהם ותתנם ביד עמי הארצות. ואתה צדיק על כל הבא עלינו כי אמת עשית ואנחנו הרשענו, פסוק שלם הוא.
מה נאמר לפניך, ע"ש מה נאמר לפניך אחרי זאת, ואמר, כי עזבנו מצותיך. יושב מרום, כתו' שוכן מרום, ואמר' יושב ע"ש ישבת לכסא שופט צדק, רמז שיעשה לו צדק במשפטו שהוא יושב על כסאו היום לדין. ועל כן עיניך משוטטות בכל ע"ש כי רם יי' ושפל יראה. ואמ' עד מרום, להזכיר כמו כן שיעשה צדקה אצל משפטו, ע"ש הכתו' נשגב יי' שוכן מרום מלא ציון משפט וצדקה. ומה נספר לפניך שוכן שחקים, לפי שהניח שוכן שנכתב אצל מרום חזר ואמרו אצל שחקים. והזכיר שחקים לפי שחטאנו ואין לנו פדיון אלא בצדקה, כדכתי' ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה ולכך אמ' שחקים, לפי דכתי' ושחקים יזלו צדק. ולכך מה נספר גבי שחקים ע"ש מי יספר שחקים בחכמה, כי בספור יש חכמה יתרה משאר אמירות, והעד הגדול בספר וספר וספור. והעיקר נראה דאמ' מרום על שם המשפט כמו שהבאתי, וגם כתו' מרום משפטיך מנגדו, וכמו כן אמ' שחקים מטעם דכתי' ועזו בשחקים, ועוזו הוא משפט, כדכתי' ועוד מלך משפט אהב, ועוד כתו' ברקיע עוזו, וכתי' התרקיע בשחקים, ועוז הוא משפט, כמו שפירשנו. ולכך אמ' מיד הלא הנסתרות והנגלות אתה יודע, ואם כן מה נאמר ומה נספר לפניך למשפט כשאתה במרום ובשחקים ודן את הכל, הלא הנסתרות והנגלות אתה יודע, ע"ש הנסתרות ליי' אלקינו והנגלות לנו ולבנינו עד עולם, וכל שכן לאלקינו ידועים ונגלים.
אתה יודע רזי עולם. מגלה רזים. ותעלומות סתרי כל חי, ע"ש כי הוא יודע תעלומות לב. ולקח לשון סתרי כל חי לרמוז על כן יודע הכל לפי שבידו נפש כל חי, ופסוק הוא. אתה חופש כל חדרי בטן, ע"ש נר אלקים נשמת אדם חופש כל חדרי בטן. רואה כליות ולב, פסוק הוא. ואין כל דבר נעלם ממך, מן הידיעה, כיון שאתה רואה כליות ולב, זאת היא המחשבה, כי הלב חושב והכליות יועצות. ואין נסתר מנגד עיניך, אחר שאתה חופש כל חדרי בטן, והארכנו בו למעלה באתה זוכר. על חטא שחטאנו לפניך בשגגה, ע"ש נעשתה בשגגה בזדון, מלשון שקר זדים כמו מזדים במ'. בסתר, במסתרים יהרוג נקי. בגלוי, והנגלות לנו.
אלקי עד שלא נוצרתי. תפלה היא שלמה בברכות [י"ז ע"א] ליטול רשות, על כן לא פירשנוה. מה נאמר לפניך יושב מרום, פירשנוה למעלה. כי עונותינו רבו מלמנות, פסוק שלם הוא. מה אנו, ע"ש מה אני ועוד, ומה אני. ומה חיינו, ע"ש וחיינו לשאול הגיעו. ומה חסדנו, ע"ש חסדכם כענן בקר וכטל. מה כחנו, ע"ש ומה כחי כי אייחל. ומה גבורתנו, ע"ש אל יתהלל גבור בגבורתו. מה מעשינו, ע"ש וחבל את מעשה ידך. ומה צדקותינו, ע"ש וכבגד עידים כל צדקותינו, וכן, לא על צדקותינו אנו מפילים תחנונינו לפניך. ויש אומ' ג"כ מה מעשינו כו', ע"ש הנותן רוזנים לאין שופטי ארץ כתוהו עשה. ולכ' אומ' מיד מה נעשה לפניך יי אלקינו הלא כל הגבורים כאין לפניך, ע"ש הנותן רוזנים לאין, ולקח גבורים, ע"ש אל יתהלל הגבור, ועל כן אמ' הגבורים אמ' גם כן ואנשי השם כלא היו, דכתוב אשר יבאו בני האלהים אל בנות האדם וילדו להם המה הגבורים אשר מעולם אנשי השם, וכתו' בתריה ויאמר יי' אמחה את האדם אשר בראתי, וע"ש והיו כלא היו. וחכמים כבלי מדע, ע"ש משיב חכמים אחור, וכן אל יתהלל חכם בחכמתו. ונבונים כבלי השכל, ע"ש הוי חכמים בעיניהם ונגד פניהם נבונים, הוי גבורים לשתות יין. כאן גנה חכמים ונבונים וגבורים. וכן, את מי נועץ ויבינהו. כי כל מעשינו תהו, ע"ש שופטי ארץ כתהו עשה, כל הגוים כאין נגדו מאפס ותהו נחשבו לו, וימי חיינו הבל לפניך, ע"ש כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול כי יעבור, וע"ש כי צל ימינו על הארץ. וכן, כי כל ימינו פנו בעברתך. ולקח הבל, ע"ש כי הכל הבל, ולשון ימי חיי הבל לקח שלשתן ע"ש כל ימי הבלך, וכל זה אומ' בכל בקר כשאומ' רבון העולמים לא על צדקו', והוא פסוק שלם, ואומ' לבסוף שאמ' כל זה, ומותר האדם מן הבהמה אין, ופסוק הוא.
ואחר כך או' אבל אנחנו עמך בני בריתך בני אברהם אוהבך בני יצחק יחידך בני יעקב בנך בכורך שמאהבתך שאהבת אותו ומשמחתך ששמחת בו קראת אותו ישראל וישורון. וכן הוא הלשון במכילתא, אבל אנחנו עמך צאן מרעיתיך זרע אברהם בני יחידך עדת יעקב בנך בכורך. ובמקום אחר יש גבי יעקב שמאהבתך שאהבת אותו קראת ישראל וישורון. וכל זה מצינו בפסוקים. כתי' זרע אברהם אוהבי, וכתי' בני בכורי ישראל, וכתו' נמי ואוהב את יעקב, ועל כן אמ' שאהבת אותו, אבל לא מצינו שקרא הק' יצחק יחידו, אבל אמ' לאברהם, בנך יחידך ואפשר כך יש לפרש [בני] בנך יחידך. ויש או' בני יצחק יחידו ולא גרס יחידך. והמתפללים מרבים משלהם ואו' גבי יעקב ומשמחתך אשר שמחת בו, אע"פ שאינו במכיל', וגם לא זכרתי פסוק על זה, ואפשר דכתי' ישמח ישראל בעושיו, אמ' כמו כן שהקב"ה שמח בו, וישראל היינו יעקב. לפיכך אנו חייבים לומר אשרינו מה טוב חלקינו מה נעים גורלינו ומה יפה ירושתינו שאנו משכימים ומעריבין בבתי כנסיות ובתי מדרשות ואומ' שמע ישראל וגו'. ע"ש שהוא הלך בבית הכנסת אומ' אשרינו, כמו אשרי יושבי ביתך. מה טוב חלקנו, ע"ש חלקי יי' אמרה נפשי, וע"ש בתי מדרשות שלומדים שם תורה שהוא חלקו של אדם, כמו האשה, דכתיב כי היא חלקך בחיים, וזו חלקו בחיים ובמות, ועוד כתו' כי חלק יי' עמו, כאיניש דאמ' נפל פלוניתא לפלן, כן הוא במדרש תלים, והתורה כמו כן ארוסתו של אדם והוי כמו פלוניתא לפלן. וע"ש וגורלנו בנעימים אמ' מה נעים גורלינו. וע"ש דכתיב מורשה קהלת יעקב אמ' מה יפה ירושתי'. וע"ש שאמרו רבו' [גיטין ז' ע"א] על דום ליי' והתחולל לו, השכם והערב לבית המדרש והם כלים מאליהם, ועל בית הכנסת אמרי' בברכות [מ"ז ע"ב] לעולם ישכים אדם לבית הכנסת, לכך אמ' שאנו משכימין ומעריבין בבתי כנסיות ובבתי מדרשות. עד כאן או' בכל בקר ובקר, ומכאן ואילך הוא גומ' תפלת נעילה.
אתה הבדלת אנוש מראש. בשביל שחטא אדם הראשון הבדלת אותו, שנ' וישלחהו יי' אלהים מגן עדן. והבדלה זו היתה לרעתו, כמו והבדילו יי' לרעה, אמר הבדלת. ואמ' אנוש על שם חטאו, דכתו' לערוץ אנוש מן הארץ, וכתוב ידעו גוים אנוש המה סלה. ובעבור שנתחרט לא גרשו מכל וכל אלא השכינו מקדם לגן עדן. לעמוד לפניו, ע"ש אם תשוב ואשיבך לפני תעמוד. וזהו ותכריהו, הכרת אותו ולא התנכרתו אע"פ שחטא, דאמ' בתנחומא [מסעי י"א] אלולי רחמיך שקדמו לאדם הראשון לא היה לו עמידה, שהרי מיד שאמ' לו הקב"ה מות תמות, היה לו למות מיד, אלא שרחמת עליו וחיה עד תשע מאות ושלשים שנה. ויש מפרשי' הבדלתו בחנינת דעת שלם כאלהים שהיה לו תחלה, ותחסרהו מעט מאלקים, אעפ"י לא הכלמתו אלא ותכירהו לעמוד לפניך שלא הכלמתו, ע"ש הוד והדר תעטרהו, ומכל מקום הבדילו מאור העליונים לחשך העולם והיה בידך יכולת לעשות כך, כי מי יאמר לך מה תעשה, ע"ש באשר דבר מלך ושלטון ומי יאמר אליו מה תעשה. ואם יצדק מה יתן לך, ואפי' יצדק אדם במעשיו, כלו' שירצה להיות צדיק ולעבדו מה י[תן] כי הכל שלך, ע"ש מי הקדימני ואשלם, וכתוב באיוב אם צדקת מה תתן לו, מדבר לאדם. ותתן לנו יי' אלהינו את יום הכפורים הזה קץ ומחילה לכל חטאתינו, ר"ל קץ לכל חטאתינו שהוא רואה ומביט כל השנה ואינו דן עד עת קץ שהוא יום הכפורים והוא נמי יום מחילה לכל חטאתינו אם נשוב. למען נחדל מעושק ידינו, לכך אינו דן אותנו בכל שעה ושעה שאנו חוטאין שהוא ממתין אותנו עד יום הכפורים, אולי נשוב בינתים עד יום הכפור' ונשוב בלבב שלם, כמו שנאמר דרשו יי' בהמצאו, יעזוב רשע דרכו וגו'. ואתה אלוקי הסליחות, דכתי' כי עמך הסליחה, ועוד כתו' ליי' אלקינו הרחמים והסליחות, ואמ' טוב ומטיב, ע"ש טוב אתה ומטיב למדני חקיך. חנון ורחום ארך אפים ורב חסד, מקרא שלם הוא. ואתה אלוק הסליחות רחום וחנון ארך אפים ורב חסד ולא עזבתם. מרבה להטיב, ר"ל מלבד השכר שנותן בעולם הזה על ידי שהוא רב חסד, מרבה לו להטיב לעולם הבא, ע"ש מה רב טובך אשר צפנת ליריאיך. וע"ש סלחת לעוני כי רב הוא. ואמ' במדרש תלים נאה לו לרב לסלוח עון רב, וכן נראה לרב להטיב רב. וזהו מה רב טובך, כי מי שיש לו רב ואינו חסר יכול ליתן מתן רב. ועו' יש מפר' מלבד זה שנותן לו פרנסתו ופרנסת ביתו מרבה לו עוד נכסים להטיב לאחרים לעניים ולעשירים. ואפשר ומרבה להטיב שהביא גבי סליחה משום דכתי' ומרבה לסלוח. ורוצה אתה בתשובתן, הולך ומספר בשבחו של מקום.
סדר תפילת נעילה שפיר' על פי סדר הר"ר משה, אבל בסדרנו כתו', אתה נותן יד לפושעים וימינך פשוטה לקבל שבים ולכך אומ' בסוף בקול רם שמע ישראל יי' אלהינו יי' אחד, לפי שהיא שעת חתימת הדין מקבלין אנו בקול גדול מלכותו ביחד, כמו שעשו שנים עשר שבטים ביחד [פסחים נ"ו ע"א] כדי שיחתמנו לזכות, ובכל דין יש להזכיר מלכות, ע"ש מלך במשפט יעמיד ארץ. ואחר כך אנו או' ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, כמו שענה יעקב אחריהם, ואחר כך אומ' שני פעמים יי' הוא האלהים, כמו שכתו' בתפלת אליהו וירא כל העם ויפלו על פניהם ויאמ' יי' הוא האלקים יי' הוא האלקים. ולכך אמרו אליהו כך שתי פעמים לפי שהזכירו אלקים שני פעמים דכתו' היו' יודע כי אתה אלקים בישראל, וכתי' עוד בתריה פעם שניה ענני יי' ענני וידעו העם הזה כי אתה יי' האלקים. ולכך אמרו אליהו שני פעמים. לפי שבפסוק היום יודע כי אתה אלקים בישראל, פי' כי אתה עונה להם בעת צעקתם. ואחר כך הוצרך לומ' וידעו העם הזה, פי' אפילו הגוים, כי אתה יי' אלקים, פי' בסתם אמ' כך ולא בישראל, לפי שבא לומ' שה"ק הוא אלקים ושופט ואדון על כל העולם בעל כרחם. ויש אומרי' אותו שלשה פעמי' בנעילה לפי' שבאותה שעה אין אנו מזכירין אותו לענין תפלה ועניה כי אם לקבל המלכות על חתימת הדין ולכך יש להזכירו ג' פעמים, כנגד שלש קדושות והם כנגד יי' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה, בדעתו תהומות נבקעו. אבל בין ראש השנה ויום הכפור' שאומ' סליחות בלילות, שהכל בקשת רחמים אין אנו אומ' אותו [אלא] שתי פעמים בלבד, כמו בתפלת אליהו שאמרו שתי פעמים, וגם ישראל ענו אחריו שתי פעמים, כמו שפירשתי למעלה, אבל שמע ישראל וברוך שם אין לאמרו כי אם פעם אחת.
יש לתמוה מה מועיל לאדם להתפלל ומבקש מחילה וסלי' וכפרה, למה אבד לו מחילה וכפרה אם אינו מבקשה, כי אם חטא ולא שב לא תועיל לו שום תשובה, ואם שב תשובה גמורה הכל מחול לו, אבל אין לתמוה אם אדם מבקש חכמה ונכסים אם לא זכה במעשים טובים דכיון שלא חטא אע"פ שלא זכה הוא נענה, וכן הוא בתנחומא א' הקב"ה כמה אני רחום, שאפי' בשעה שאני רואה בני אדם שאין להם זכות ולא זכות אבות והם באים ומתחננים לפני אני שומע להם וכופל להם את פרנסתם. והכי נמי דרשי' בואתחנן [תנחומא ג'] שהיה משה שואל מתנת חנם, ודריש נמי במדרש תלי' ועושה חסד למשיחו, אמ' דוד לפני הקב"ה אין אני בא לפניך לא בחסד ולא במעשים טובים שעשיתי כי אם בצדקתך לבד כעני המבקש על הפתח. ואע"פ כי ממשה ודוד אין ראיה, כי מאחר שהיה להם הרבה זכיות היו יכולין לשאל בחנם ובצדקה, אבל מי שאין לו זכות כלל ולא זכות אבות מנין, ולזה הוצרכנו ראיה הראשונה. מכל מקום יש לתמוה מה שתמהנו תחלה על שאלת הכפרה והמחילה. ונראה לפרש שאע"פ ששב האדם אין תשובה גמורה עד שיתודה בפיו ובלבו, דכתי' חטאתי וישר העויתי ולא שוה לי, וכתי' מיד ויאמר פדעהו מרדת שחת מצאתי כופר. ואע"פ שהקב"ה יודע מה שמודה בפיו ולבו חפץ, מעין סגנון של (מעלה) [מטה] שמבקשין מחילה בפה. וראינו גם בתורה בוידוי מעשר שצריך לומ' לא אכלתי באוני ממנו, אע"פ שהב"ה יודע. וגם בבכורים צריך לומ' בקול רם הנה הבאתי ראשית פרי האדמה אשר נתת לי יי', ואע"פ שהקב"ה יודע, ואם תרצה לומ' כדי שישמעו העולם רוצה התורה כך, כמו כן תאמר במחילה וסליחה שרוצה הקב"ה שישמעו מלאכיו ויביאו לפניו תשובתו אשר הוציא מפיו, שהמלאכים שומעים הדיבור ואינם יודעים המחשבה. אבל אין לו לומ' תשובתו בקול רם אם חטא בינו לבין המקום, כי על זה כתי' אשרי נשוי פשע כסוי חטאה, [ואם] (ו)אין לו כי אם עזות מצח כשמודה חטאיו היה לו להודות בקול רם כדי שישמעו הבריות כמו וידוי ומקרא בכורים והכי אמ' במד' תלי' כיצד הוא הודוי צריך שיא' מודה אני לפניך שחטאתי ופשעתי ומתחרט אני ולא אעשה עוד כמוהו, יהי רצון מלפניך שתכפר על כל עונותי. וה"ר משה כת' גם כן מדרכי התשו' להיות השב צועק תמיד לפני יי' בבכי ותחנונים. ולא שיכי תחנונים על חרטת האדם לחטאו כי אם על בקשת מחילה (ונשלמה פרים שפתינו), [וראיה לנו גמורה מדכת' ואמרו אליו כל תשא עון וקח טוב ונשלמה פרים שפתינו וכתוב לעיל מיניה שובה ישראל עד ה' אלהיך כי כשלת בעונך קחו עמכם דברים ושובו אל ה' משמע כך דרשת הפסוקים, שובה ישראל שישוב מחטאו. קחו עמכם דברים ושובו אל ה' היינו ודוי שצריך לומר חטאתי וישר העויתי ואמרו אליו כל תשא עון וקח טוב היינו בקשת מחילה ונשלמה פרים שפתינו] רצה לומר אחר שנכפר לו בתשובה ובודוי ונתרצה שלא יפרע ממנו את חטאו עדיין צריך להתפלל על המחילה, כלומ' שיהיה אוהבו, להיות במקום עולה שבאה אחר חטאת כד"א פ"ק דזבחים [ז' ע"ב] למה חטאת באה לפני עולה משל לפרקליט שנכנס לרצות רצה פרקליט נכנס דורון אחריו, כלומ' שיהיה אוהבו. וזהו תחלת אהבה. ואמ' הכי תחלה אמ' רבא לעולה דורון הוא. היכי דמי אי דליכא תשובה זבח רשעים תועבה, ואי איכא תשובה הא תניא עבר על מצות עשה ושב לא זז משם עד שמוחלין לו. וקצר את קושייתו והכי איתא נמי תמן במקום אחר [יומא פ"ו ע"א], עבר על מצות לא תעשה ועשה תשובה, [אפי' ישן כל יוה"כ] תשובה ויום הכפורים מכפרין, ואם עבר על כריתות ומיתת ב"ד תשובה ויום הכפורים עם הייסורין מכפרין, ואף מיתה מכפרת על חילול השם. אלא שמע מינא דורון היא. תניא נמי הכי א"ר שמעון למה חטאת באה לפני עולה משל לפרקליט שנכנס לרצות ריצה פרקליט נכנס דורון אחריו.
